ביתו ומשפחתו של סבא מרדכי

יצחק (יליד 1885) בן אלחנן לייב ויהודית ברומשטיין, ושרה (ילידת 1888) בת חיים יששכר ומלי נדבצקי ילידי ידבובנה שבמחוז ביאליסטוק – נישאים. 

יצחק ושרה ברומשטיין חיו בבריסוב, משם עברו לאורודוק (שם נולד סבא מרדכי). מאורודוק עברו לקולנו ושם נולדו שלושה ילדים נוספים: רבקה, אלחנן וחיה. כשסבא מרדכי היה ילד, המשפחה עברה ללומז'ה עד לסוף המר. יצחק היה חלבן, ושרה עקרת בית.

ילדיהם:

  1. יעקב יוסף (1906) – יליד ידבובנו שבפולין. היה עיוור בעין אחת. כובען.
  2. גיטל )טובה) (1910) – תופרת. בעלה היה יהושע גרברסקה, חייט, ולידיהם צירל'ה וחיימק'ה. 
  3. מרדכי (20/7/1913, ט"ו תמוז תרע"ג) – נולד באורודוק ברוסיה. נישא לרחל בוימל. עלו לארץ ב-1937 לפתח תקוה, ובה הקימו את ביתם. מרדכי היחיד מבני משפחתו שניצל, כיון שעלה לארץ לפני המלחמה. 
  4. רבקה מרים (1918) – ילידת קולנו. תופרת. בעלה היה אברהם קליימן. הם נישאו בדצמבר 1940, בזמן המלחמה הם הלכו ברגל העיר לודז' עד ללומז'ה והגיעו בחוסר כל כיון שכל מה שהיה להם נשדד מהם בדרך ללומז'ה. 
  5. אלחנן לייב (1920) – נולד בקולנו. צבע.
  6. חיה לאה (1923) – נולה בקולנו. תלמידת גימנסיה. 

 

לסבא מרדכי היה אח תאום ושמו גרשון, שנפטר בהיותו בן כמה חודשים בעת נסיעה ברכבת כשהמשפחה ברחה מאחד הפוגרומים. האמה החזיקה את התינוק המת בזרועותיה עד שבאחת התחנות פגשה ביהודי וביקשה ממנו שיקבור את התינוק. ב-1923 או ב-1924 המשפחה הגיעה לקולנו, ומספר שנים לאחר מכן עברה ללומז'ה שבמחוז ביאליסטוק.

בתקופת מלחמת העולם השניה המשפחה ברחה-הוגלתה מלומז'ה. ב-4.12.1940 במהלך המלחמה כשסבא מרדכי כבר בארץ, הוא קיבל מברק מאמו – לאחר שחזרו ללומז'ה  – ובמברק היתה כתובה רק מילה אחת: "חיים".

כל בני המשפחה פרק לסבא מרדכי ניספו בשואה – ת.נ.צ.ב.ה.

יום הזיכרון חל ב-י"ח בסיון.